ההרצאה תנסה להתמודד עם שאלת אי מבניותו של העצמי , באמצעות תאורו כזרימה איו סופית,אשר זורמת בו זמנית במימדים שונים של זמן.
תנועה זו איננה ניתנת לתאור,אולם לשם הבהרתה ניתן לתארה כזרימה אשר מוזנת בזכות החוסר שבצורך ,המאפשר קליטתה של זרימה המתחברת אליה ודוחפת אותה,ואשר שואפת אל עבר החוסר שבתשוקה (במונחיו של לווינס) המביאה אותה אל מימדים טרנסדנטליים,ומשם הלאה.לאן?
בעזרת דוגמה קלינית ננסה להתמודד עם פשר דברי מטופל , אשר מחפש תנועה חיונית ומחייה הנענית למגמת האחדותיות ההתמזגותית .בהמשך גליותו של הטיפול, נראה כי עצמיותו המניצה פוגשת את הרגשת הבדידות, המניעה אותו להינתנות ולקשר עם האחר.
התמסרותו של המטפל לזרימת העצמי,עשויה להיות רווית גוונים,ובין השאר גם קשובה לבטויי החוויות הרגשיות (משק כנפי העצמי).ההתחברות עם הרגשות המתחלפים מזמנת את הצורך לזרימה הלאה אל עבר מפגש אינטר-סובייקטיבי ואינטר-פרסונלי עם אחרותו של האחר.
