על העברה נגדית

חג חנוכה שמח!
תוכן: במשך תקופה ארוכה שלא הייתי פנויה רגשית להשתתף בפורום ורק היום נכנסתי... האם מישהו נמצא שם? נראה כאילו זמן רב לא התקיימו דיונים...
בכל אופן, רציתי להתייעץ לגבי מטופלת שלי, שהקיום היחיד שהיא הותירה לי בחדר הוא היעדר הקיום שלי, ניתן לומר. היא מייחסת לי תכונות מיסטיות כל יכולות, שואלת שאלות כחידות, ואז אני מצופה לנחש את התשובות. אם אנחש נכונה, אזי נידונתי להיות מושלמת ואם לאו - אזי נידונתי להיות חסרת כל ערך. המטופלת מגיעה ומדברת ללא הרף, באופן אסוציאטיבי במשך שעה. בתום השעה היא לא משחררת ועולים תכנים של חוסר הזמינות שלי אליה, חוסר הנכונות שלי "לתת מעצמי יותר", אטימות וקרירות רגשית כלפיה. במהלך המפגש היא מסרבת לשמוע כל דבר שאני מנסה לומר, קוטעת, עוצרת, מתעלמת, אך אינה יכולה לוותר על המפגשים.
נכון שזו לא קבוצת הדרכה, אבל חשבתי אולי מישהו מתחבר לתחושות דומות שעלו אצלו בטיפול?

אביטל ארגמן
אביטל וכולם בוקר טוב,

ראשית, קבלו התנצלותי על ההודעה ששוגרה לה ללא תוכן.

ולעניין המטופלת שלך, אביטל, נותרתי תוהה כמה זמן היא בטיפול, האם מדובר בשלב התחלתי, האם התופעות שתיארת באות לידי ביטוי מתחילת הטיפול ועד היום באופן רציף, האם אי פעם היה אחרת והתופעות האלה הן משהו חדש שהופיע ביום בהיר אחד?

כשאני מקשיבה למטופלת שלך דרכך אני שומעת אותה שואלת שאלות חשובות לגבי הקשר שלכן:
התחושה שאת מביאה היא שהיא מאיינת אותך (מלשון 'אין', כדבריך 'היעדר הקיום שלי'), בעוד לי דוקא נשמע שהיא תוהה אם תוכלי להיות לה לזולתעצמי, כלומר מישהי שאיננה סובייקט נפרד אלא אותה ישות שמשוקעת בה, שיכולה להבין אותה באופן האמפתי המדויק ביותר, שמוכנה לעמעם את עצמה על מנת להיענות לצרכיה שלה.

שאלה נוספת שאני שומעת בקולה היא האם תוכלי להיות לה דמות לאידאליזציה, לה היא זקוקה כ"כ לצורך התפתחות העצמי שלה.

ובה בעת, לצד השאלות, נראה לי שהיא גם מספרת לך משהו על חוויית הקיום שלה: עד כמה היא רוצה להיות נעלה, בעלת תכונות מיסטיות, יודעת כל - מושלמת. ועד כמה, בעצם, היא מרגישה מאויינת, עד כמה קולה לא נשמע, ועד כמה קשה מנשוא הוא הפער הזה בין מי שהיתה רוצה להיות לבין מי שהינה.

יצא לי להתקל בתופעות כאלה ודומות להן. להבנתי, הן הופיעו במצבים בהם ההפרעה בעצמי הינה כה עמוקה, שהפרט לא יכול להרשות לעצמו להחיות את צרכיו ולהתאכזב שוב מהיעדר המענה.

חג שמח וסופ"ש נעים,
אביטל.

בעקבות המכתב של אביטל ארגמן - יהודית שם טוב : 22/12/2006 14:48


המכתב שלך עליך, על הרגשתך ועל המטופלת שלך העלו בי מחשבות וכשקראתי את התגובה של אביטל מרמלשטיין ראיתי שכמה מהתהיות משותפות לשתינו. כמה זמן היא בטיפול, מה ידוע לך על הקשר שלה עם הוריה ועל איזה כשלים אמפתיים שלהם יש חזרה בסיטואציה הטיפולית, מה יחסה של המטופלת אל עצמה, כמו שאביטל מציינת, אולי הצורך שלה להיות שווה וכל-יכולה והרגשת האיון שלה אותה מעבירה אליך בצורה של הזדהות השלכתית במשמעות שנותנת פסיכולוגיית העצמי למושג הזה - מסר מאוד עמוק של המטופל למטפל.
דבר שני וחשוב: את מרגישה היעדר קיום אבל לפי התאור שלך את מאוד מאוד חשובה למטופלת הזו. אני חושבת שיש לה כלפיך העברת האדרה שמתנדנדת: את כן מושלמת או את לא שווה כלום? הבוקר מטופלת אמרה לי: "You have no existence but listening to me", ועברה לאנגלית כדי להגיד את זה, סימן שקשה לה להגיד את זה בעברית, וחשבתי כמה חשובה לה אני, וכמה מפחדת שיש לי קיום מחוץ לחדר כשאני לא איתה, והיא לא קיימת בשבילי.
וגם חשבתי, מה עושה למטופלת שלך "הכשל האמפתי" שלך לסיים לה את הפגישה? עבורה זה כשל אמפתי שחשוב לדעת על מה זה עולה אצלה. הפחד שהיא לא חשובה לך מספיק כדי שתקדישי זמן אקסטרה אולי? אפשר לפרש לה את זה? אפשר להביא את זה לידיעתה?
אלה היו כמה מחשבות לא לגמרי מסודרות שבהן רציתי לשתף אותך ואת כולם.
שבת שלום



ועוד מחשבות... - יהודית שם טוב : 22/12/2006 15:06

אני חושבת שבהעברת ההאדרה שלה המטופלת שואלת האם אפשר לסמוך עליך כזולתעצמי שונה או שתאכזבי אולי כמו הסלף-אובייקטים המקוריים. ואולי בכך שהיא לא נותנת לך הזדמנות לדבר בזמן הפגישה, יש אלמנט של העברת שיקוף: "תקשיבי לי, תראי אותי, תתפלאי ממני ואל תדברי". או לחילופין, פחד שתדברי בצורה "לא נכונה" ותאכזבי אותה.
אשמח לדעת אם כל זה מבהיר לך משהו, תורם לך.
יהודית

ועוד על הקושי לסיים פגישה - אביטל מרמלשטיין : 22/12/2006 15:19

תודה, אביטל, על הדיון המעניין שעוררת.

בהמשך לדבריה של יהודית, על הפחד לסיים פגישה, עלתה בי מחשבה נוספת: אולי מעבר לצורך להרגיש שהיא מיוחדת וחשובה עבורך (מסר שמועבר, כפי שכתבה יהודית, כשאת מאפשרת לפגישה לגלוש מעבר למועד הסיום), יתכן שסיום הפגישה מסמל עבורה את המעבר בין שני הקצוות של הנדנדה: הטיפול והשהיה במחיצתך, המאפשרים לה להרגיש שווה ובעלת ערך, מתוך הזדהות עם מטפלת כל יכולה ו'מושלמת', לבין חייה מחוץ לחדר הטיפולים, בהם היא חווה התעלמות, השתקה של קולה ושל אופני ביטוי אחרים של העצמי שלה והיעדר קיום.

אם זאת החוויה שלה, מובן שלא תרצה שהפגישה תסתיים לעולם. אולי יש תקווה שאם תקדישי לה עוד דקות מספר, יתכן שהיא תהיה מצוידת יותר בכדי לשאת שבוע נוסף של תחושת האין עד הפגישה הבאה...

גם אני מסכימה עם יהודית שאת מאוד משמעותית עבורה ובהחלט נוכחת בטיפול הזה.

שבת שלום,
אביטל.
חנוכה שמח ושבת שלום :-) - דפנה הומינר : 23/12/2006 01:04


אביטל יקרה,
חברים יקרים כולם,

שאלת : האם עודנו מצויים כאן, בפורום?
והרי אי אפשר לראותנו, ואין דרך אחרת להרגיש את נוכחותנו המתקיימת כאן בשתיקה...

ובכן, בודאי שאנחנו כאן.
מחכים בשקט.
עד שמישהו יזדקק למשהו,
עד שמישהו יפנה אלינו ונוכל להיענות לפנייתו.

אז תודה רבה לך על פנייתך אביטל, שכן היא שמאפשרת לכולנו, הנוכחים כאן גם בדממה שבין דיון לדיון, להנכיח עצמנו שוב במילים כתובות.


הזכות להיות נוכח הינה זכות אותה מישהו אחר מעניק לנו.
הוא עושה זאת באמצעות מבטו הרואה, באמצעות פנייתו אלינו כאל מישהו בעל ערך שראוי לפנות אליו...
הוא עושה זאת כאשר הוא מאפשר לנו לומר את דברינו בעצם הקשבתו לנו.
בהיותו לנו זולתעצמי.

אך מאד לא פשוט להיות "רק" זולתעצמי שקט, המחכה בדממה עד שנוכחותו תתבקש...
כזה שלעיתים הינו "בלתי נדרש" כביכול...
אולי כמו הקושי שאת אביטל, חשה לפעמים מול אותה מטופלת שאינה חדלה לדבר, ואינה מאפשרת לך להנכיח עצמך בחדר, כסובייקט בעל מחשבות ורגשות משלו?

שכן איננו יכולים לדעת בודאות מדוע המטופלת שלך מדברת בלי הרף...
הוצעו כאן כמה אפשרויות יפות ומעניינות להבין זאת ,ובודאי אפשר לחשוב על הסברים נוספים או אחרים לעניין.
כל שאנחנו יודעים בודאות כרגע, הוא על אודות אותה תחושה דקה של אי נחת אצלך, כפי שעולה מפנייתך אלינו:
אי נחת, כאשר דבריך ופירושיך אינם רצויים או נדרשים,
ולפעמים ממש נדחים
אי נחת, כאשר כל מחשבותיך ורעיונותיך היפים, מתבקשים להישאר מחוץ לחדר.
אי נחת, על כך שלא מתאפשר לך לעזור למטופלת באופן שהיית רוצה ויכולה לעזור, כפי הבנתך ונסיונך...

ואכן יש מחשבה רבה בהפניית ההתייעצות הזו דוקא לפורום פסיכולוגית העצמי:
שכן רק בפסיכולוגית העצמי ,פחות חשובה שאלת האטיולוגיה והסיבתיות: "מדוע" המטופל זקוק לאופנות קיום מסויימת של המטפל, ולא לאחרת...
ומה שיותר חשוב משאלת ה"מדוע" הוא שאלת ה"כיצד"-
כיצד ימשיך המטפל לספק את אופנות הזולתעצמי המתאימה למטופל, מבלי להתעייף כתוצאה מחוסרים מצטברים בתחושת הערך והעצמיות שלו עצמו.
שכן מטופל , אשר לאורך זמן אינו מזין את תחושת הערך של המטפל, בין אם בהכרת תודה ובין אם בהקשבה לדבריו מפעם לפעם, עלול ליגע את המטפל,
אשר עלול להכשל בכשל אמפתי רציני כתוצאה מאותה התייגעות והידלדלות קאונטר-טרנספרנסיאלית.

כ"תרופת נגד" להתעייפות זו, יש לנו את התאוריה עצמה-
כאשר מבינים את התאוריה, מבינים את חשיבותה של ההקשבה השקטה .
את תרומתו הקריטית של המירורינג האמפתי (אשר הקשבה זו מבטאת בעצם קיומה) , לצורך של מטופלים מסויימים לדבר ללא הפרעה מצידו של אף אחד!
אפילו לא מצידו של המטפל היקר והמואדר עד מאד...

באמצעות הבנה מחודשת זו של התיאוריה, אנו יכולים להשיב לעצמנו את תחושת הערך העצמי כמטפלים.
תחושה שאולי נבנתה בעבר (ובתיאוריות אחרות...) על היכולת להשמיע פירושים היסטוריים וגנטיים משוכללים ואקספלורטיביים, ובפסיכולוגית העצמי היא מבוססת על היכולת להיענות באופן אמפתי ומדוייק לצרכי העצמי של המטופל, באופן היחודי בו כל מטופל נזקק להם ומבקש אותם ממטפלו.


נדמה שאם תוכלי לראות ,שהקשבתך השקטה יחד עם הסכמתך למקום המואדר בו המטופלת נזקקת לך כ"מי שמנחשת" ( או לפחות כמי שמסכימה להבין את חשיבותו הרבה של הניחוש) ,
הינן ב ד י ו ק כל שנדרש למטופלת כדי לשקם את העצמי שלה-
תוכל הקשבתך השקטה להיות שקטה ורגועה באמת...

דהיינו, במקום להרגיש את העצמי שלך "מאויין" על ידה, באופן מאיים ולא נעים,
תוכלי לחוש תחושה מספקת של התמוססות עצמיותך הפרטית והנפרדת, בשעה שהיא מתמירה עצמה למצב של היות זולתעצמי עבור המטופלת....

אז שוב תודה לך אביטל, על הזכות להנכיח עצמנו דרך התגובה אליך ולדבריך,

ותודה לכולכם על הנוכחות השקטה, הנאמנה והיציבה שאנחנו מצליחים לקיים כאן יחד לאורך זמן...

חג שמח
ושבת שלום,
דפנה
תודות לכן על התייחסותכן - אביטל ארגמן : 23/12/2006 09:24

וגם תודות לכל הנוכחים הדוממים בפורום.
סיפקתן לי הרבה חומר למחשבה. אני חשה את הצורך של המטופלת לאופן הזה של הקיום שלי. היא בהחלט "סוחבת" סיפור אישי לא פשוט, סיפור שמעולם לא סיפרה לי עפ"י הרצף הכרונולוגי של אנמנזה דינמית. הסיפור מתפרץ וגואה לו מתוך היחסים הטיפוליים ומתוך שברים של סיפורים אותם היא בוחרת לספר.
ורק למשל ולצורך ההצצה אותה היא מאפשרת:
לפני מספר שבועות אמה הגיעה לבקרה והמטופלת סייעה לה באיזשהו עניין. לקראת סיום, כשכבר נפרדה ממנה בחדר המדרגות, אמרה לה האם "תודה". בתגובה שאלה את אמה "מי לימד אותך את המילה הזו?, אף פעם לא זכיתי לשמוע ממך אותה", ענתה לה אמה "ממך, את רואה?! גם אני לומדת ממך דברים". זאת סיפרה לי המטופלת באופן רציף, תוך התרגשות רבה וכביכול כהוכחה נוספת ליכולות המאגיות שלה ולהרגשה כי יש לה כוחות עליונים לאחרים.
אז אפשר לקחת את זה להרבה כוונים... ולו רק לראות את השתקפות הכאב מתוך העיניים המאגיות האלה.

אני חווה כי הפורום הזה הוא מקומי להביא כל התלבטות, בייחוד טיפול כזה.
אביטל ארגמן


תודה "נילמדת"... - דפנה הומינר : 23/12/2006 15:31

אביטל שבת שלום,

איזו מתנה מרגשת הגישה לך המטופלת וחלקת איתנו-
סיפור נפלא על היכולת "ללמוד להודות" בכל גיל,
מכל אחד...

אימה של המטופלת "למדה" לומר תודה, משום המטופלת "למדה" זאת בטיפול.

והמרכאות סביב ה"למידה", הן אולי הדבר החשוב ביותר שבגינו פתחתי את ההודעה הנוספת הזאת-
שכן אין מדובר ב"לימוד" כמובן. המילה מצמצמת עצמה בלית ברירה לתוך משמעות צרה ושטוחה, אבל המשמעות שהמטופלת שמה בה, היא רחבה הרבה יותר...

ה"למידה" שלה (ושל אמה דרכה), היא התחדשות הצמיחה של העצמי, שנעצרה בעבר בשל טראומות כאלה ואחרות...
"הלימוד" בתוך מטריצה של עצמי-זולתעצמי, הינו נטול כיווניות.
כלומר אין "מלמד" ו"לומד", מפני שאין "אובייקט" ו"סובייקט".

לכן האם "לומדת" יחד עם הבת,
והבת "לומדת" יחד עם המטפלת,
ואין צורך להתחשבן התחשבנות (שהיא תמיד גם משפילה משהו), "של מי הידע".
וגם לא "מי לימד את מי"...
אין מי ש"יש לו", ולכן הוא "נותן" למי ש"אין לו"...
(מה שבהכרח יוצר פגיעה נרקיסיסטית, בעיקר אצל מי שפגיע ורגיש כמו המטופלת שלך..)


בטרמינולוגיה של פסיכולוגית העצמי, נעדיף לדבר על "חוויה של למידה", שהחלה להתרחש מחדש בחייה של המטופלת, והיא רחבה וכוללת את כל עולמה- אמה, ילדיה (שנולדו או שטרם נולדו), ושאר האנשים הקרובים לה.

אגב, מכיון שאין כיווניות בלמידה, ואין "מי שיש לו", אשר "נותן למי שאין לו", בטל גם תוקפו של הenvy הקלייניאני כהנחת יסוד בסיסית,
והופך לנגזרת עצובה של כשל אמפתי היוצר הפרדה מכאיבה ולא הכרחית כלל, בין "אובייקט" ל"סובייקט".

כלומר הכרת התודה של המטופלת אינה "כלפיך" כאובייקט טוב ששרד את התקפות הקנאה הקלייניאנית כביכול...
זוהי הכרת תודה קיומית, שאין לה כתובת אישית אלא רק אוזן אוהדת ומתרגשת המקשיבה לה.

זאת משום שיחסיך עם המטופלת הם יחסי זולתעצמי ולא יחסי אובייקט.

המשך שבת טובה ומלאת תודה לכולנו,

דפנה
תודה "נילמדת"... - דפנה הומינר : 23/12/2006 15:31

אביטל שבת שלום,

איזו מתנה מרגשת הגישה לך המטופלת וחלקת איתנו-
סיפור נפלא על היכולת "ללמוד להודות" בכל גיל,
מכל אחד...

אימה של המטופלת "למדה" לומר תודה, משום המטופלת "למדה" זאת בטיפול.

והמרכאות סביב ה"למידה", הן אולי הדבר החשוב ביותר שבגינו פתחתי את ההודעה הנוספת הזאת-
שכן אין מדובר ב"לימוד" כמובן. המילה מצמצמת עצמה בלית ברירה לתוך משמעות צרה ושטוחה, אבל המשמעות שהמטופלת שמה בה, היא רחבה הרבה יותר...

ה"למידה" שלה (ושל אמה דרכה), היא התחדשות הצמיחה של העצמי, שנעצרה בעבר בשל טראומות כאלה ואחרות...
"הלימוד" בתוך מטריצה של עצמי-זולתעצמי, הינו נטול כיווניות.
כלומר אין "מלמד" ו"לומד", מפני שאין "אובייקט" ו"סובייקט".

לכן האם "לומדת" יחד עם הבת,
והבת "לומדת" יחד עם המטפלת,
ואין צורך להתחשבן התחשבנות (שהיא תמיד גם משפילה משהו), "של מי הידע".
וגם לא "מי לימד את מי"...
אין מי ש"יש לו", ולכן הוא "נותן" למי ש"אין לו"...
(מה שבהכרח יוצר פגיעה נרקיסיסטית, בעיקר אצל מי שפגיע ורגיש כמו המטופלת שלך..)


בטרמינולוגיה של פסיכולוגית העצמי, נעדיף לדבר על "חוויה של למידה", שהחלה להתרחש מחדש בחייה של המטופלת, והיא רחבה וכוללת את כל עולמה- אמה, ילדיה (שנולדו או שטרם נולדו), ושאר האנשים הקרובים לה.

אגב, מכיון שאין כיווניות בלמידה, ואין "מי שיש לו", אשר "נותן למי שאין לו", בטל גם תוקפו של הenvy הקלייניאני כהנחת יסוד בסיסית,
והופך לנגזרת עצובה של כשל אמפתי היוצר הפרדה מכאיבה ולא הכרחית כלל, בין "אובייקט" ל"סובייקט".

כלומר הכרת התודה של המטופלת אינה "כלפיך" כאובייקט טוב ששרד את התקפות הקנאה הקלייניאנית כביכול...
זוהי הכרת תודה קיומית, שאין לה כתובת אישית אלא רק אוזן אוהדת ומתרגשת המקשיבה לה.

זאת משום שיחסיך עם המטופלת הם יחסי זולתעצמי ולא יחסי אובייקט.

המשך שבת טובה ומלאת תודה לכולנו,

דפנה

הוסף | מחק הודעה


בהמשך לדפנה - יהודית שם טוב : 23/12/2006 15:22

מאוד אהבתי את התגובה שלך, דפנה, מפני שהתרכזה בהעברת הנגד שמטופלים מסויימים מעוררים בנו, וכאשר אנחנו מבינים אותם דרך הפריזמה של פסיכולוגיית העצמי, הרגשתנו משתנה מאוד. וכל הדיון שמתקיים פה עכשיו מתקשר לדיון המתקיים במקביל בקבוצת הקריאה המכוונת, האם או מדוע יש מקום לפסיכולוגיית העצמי כתיאוריה נפרדת. וכן צריך אותה, ללא ספק. במסגרת תיאוריות אחרות נדמה לי שהיו אומרים לאביטל שהמטופלת שלה תוקפנית כלפיה, רוצה להרוס אותה וכו' מה שהיה יוצר תגובת העברת נגד שונה.
שבת שלום לכולנו
יהודית



תודה יהודית - דפנה הומינר : 23/12/2006 15:44

על ההדגשה החשובה הזאת ,
ועל הפניית תשומת ליבנו לדיאלוג היפה שדיון זה יוצר עם הדיון המתקיים במקביל בפורום הקריאה ,סביב שאלת יחודיותו של זרם פסיכולוגית העצמי בתוך הים הכללי של הפסיכואנליזה.

שבת חמימה ונעימה,
דפנה



הלימוד - אביטל ארגמן : 23/12/2006 18:59

הכל אכן מקבל משמעות ופשר הגיוני אחר. ובהחלט המטופלת אומרת לי פעמים רבות "אני אלמד אותך" עם הדגש על המילה "אלמד". עד כמה משמעותית עבורה החויה שהיא מלמדת אותי.
הנקודה הכי אותנטית היא שהיא באמת מלמדת אותי, בכל כך הרבה אופנים ומובנים. ה"לימוד" הזה הוא הדדי, אך שום תהליך זה לא דומה בין מטופל למטופל. מטופלת זו חיה במציאות שבה יש זולתעצמי כל יכול או חסר כל ערך באותה הנשימה. כאשר היא חדה לי חידות לגבי חייה ודורשת כי אנחש מבלי שהיא תאמר, למעשה היא תוהה בינה לבין עצמה אם הפעם זולת העצמי תהא ידענית כל יכולה עם כוחות מיסטיים או אדם רגיל שנכשל בהבנתו אותה ואזי הוא חסר כל ערך.

שבוע טוב,
שתי אפשרויות, ועוד אחת... - דפנה הומינר : 23/12/2006 19:14

בין שתי האפשרויות הבלתי אפשריות הללו, נדמה שיש גם אפשרות נוספת-

ובה הזולתעצמי הינו אדם רגיל לגמרי, שאינו נחן בשום "כוחות" מיוחדים, (המפחידים ומרחיקים לא פחות מאשר מושכים ורצויים, ולכן יש לנטרלם ולהשתיק אותם ואת "בעליהם"...).
ובמקום כוחות על טבעיים כאלה, הוא נחן במחוייבות טבעית ואנושית לגמרי כלפיה,
בנכונות מתמדת ובלתי נלאית ללמוד אותה מבפנים, מתוך ביטול החייץ והתמזגות עימה,
כדי להיות מסוגל/ת ,עם הזמן, "לנחש" ולקרוא באופן יותר ויותר מדוייק את נפשה...

דפנה


אביטל ארגמן









 
רשימת תפוצה
לקבלת חומר ועדכונים מפעילות האיגוד, מלא את הדו”אל שלך ושלח
ליצירת קשר 
050-5419907, email
או השאר פרטיך ונחזור אליך

 
                                                                                                                                ת.ד. 115, משגב דב 7686700. טלפון: 050-541-9907  דוא"ל: elinoarx@netvision.net.il

Header images: Jean Metzinger, 1907, Paysage coloré aux oiseaux aquatique,oil on canvas, 74 x 99 cm, Musée d’Art Moderne de la Ville de Paris
________________________________________________________________________________________________________________________________________________

עיצוב: יונה קדרון - גרפיקלי | הקמה: סטודיו רותם-בר: rotembarstudio.com
לייבסיטי - בניית אתרים