שרי אילן – הרצאה לערב פתיחת תוכנית הלימודים "פסיכולוגית העצמי והמעשה הטיפולי" אוקטובר 2007
"Beginning at the moment when you gave it its name, ithas existed forever"
הסיפור של הסיפור שאינו נגמר ופסיכולוגית העצמי

הרצאה זו הינה הזדמנות להפגיש בין כמה אהבות: עולם הספרות והפנטזיה, עם נציגו עבורי להיום "הסיפור שאינו נגמר" של מיכאל אנדה(1), והעולם הטיפולי כפי שהוא מתממש דרך המבט של פסיכולוגית העצמי עם הקבוצה הנפלאה הזו של חברים ומורי דרך שעמם יש לי את העונג והזכות להתעמק יחד בפרקטיקה ובהשקפת העולם של פסיכולוגית העצמי.
ספרי פנטזיה רבים עוסקים במסע של גיבור ילדי. להזכיר רק כמה מהם: דורותי ב"מסע לארץ עוץ"(2), פרודו ב"שר הטבעות"(3) בילבו ב"ההוביט"(4), הארנבונים ב"גבעת ווטרשיפ"(5), וליירה ב"טרילוגיית האופל(6)". במסעות אלה עוברים הגיבורים במקביל למסע החיצוני על תלאותיו וסכנותיו, גם מסע פנימי של התפתחות. דורית הופ במאמרה המרתק על "הסיפור שאינו נגמר" כותבת: "זהו, למעשה, סיפור של מסע התוודעות תוך נפשי, שבמהלכו ובאמצעותו לומד הילד באסטיאן את עצמו – מגבלותיו ותעצומות נפשו – ובסופו הוא נותן פשר ומשמעות לחייו וחוזר לעולם המציאות, ממנו נמלט בתחילה"(7). במפגש שלנו היום אני אתבונן במסע של באסטיאן כמסע של טיפול דרך המבט של פסיכולוגית העצמי. אני אתייחס לגורמים המרפאים על פי גישה זו, למהלך הטיפול, ובעיקר להישגי הטיפול הקוהוטיאני, כפי שאנו מבינים אותם היום. מיכאל אנדה כתב את ספריו בשפת אימו, גרמנית. אחרי לבטים בחרתי לצטט מהתרגום האנגלי ולא מהעברי לספר, כי עבורי הוא משקף את רוח הדברים באופן יותר מדוייק.

גורמים מרפאים

הספר המופלא הזה מזמין אותנו כבר ממילותיו הראשונות לליבה של ההתבוננות של פסיכולוגית העצמי. ההתבוננות מבפנים, ההתבוננות הסובייקטיבית. בפשטות אציין את הנחת היסוד כי השדה הפסיכולוגי מוגדר ע"י אינטרוספקציה ואמפתיה(8) ואת הנחת יסוד כי כדי שהפסיכולוגיה תהיה מרפאה, עליה להיות סובייקטיבית לחלוטי(9)ן. ניתן לראות את הזולת רק מתוך עולמו, כמו שאנדה אומר Naturally. יש להיכנס פנימה לתוככי עולמו של האחר לאופן בו העולם נראה לו מבפנים, ואז מה שבתחילה לא ניתן לפענוח הופך מובן.
אז נכנס לספר ודרך הדלת ונראה מי נכנס לחנות הספרים.
.באסטיאן באלתזאר בקס, ילד כבן עשר, חוור,שמן וקצר נשימה. אנו למדים כי ילדי כיתתו רודפים אחריו, מתנכלים לו ומכנים אותו בשמות גנאי, על כך שהוא מדבר עם עצמו וממציא דברים שלא קיימים. הוא חלש בספורט ותלמיד גרוע וחולמני. גם הסיבות לשבירות העצמי של באסטיאן מפורטות. אימו נפטרה ממחלה, ואביו מסוגר ביגונו ומנותק מבנו יחידו. באסטיאן קצר הנשימה חסר את החמצן האמפתי שכה דרוש לצמיחתו של ילד. בהמשך, כשבאסטיאן מתחיל בקריאת הספר אותו הוא לוקח מחנות הספרים אליה נכנס, הוא קורא על שליחים שונים ומשונים המגיעים מכל קצות ממלכת פנטסטיקה לדווח לשליטת הממלכה הנסיכה הילדית על תופעה מבהילה הפושה בכל רחבי הממלכה: תופעת הלא-כלום.

השליחים מגלים בהמשך כי גם הנסיכה הילדית הקיסרית של פנטסטיקה חולה ומחלתה קשורה לתהליך ההרס המתרחש בממלכתה.
הלא-כלום המחריב את עולם פנטסטיקה מהדהד את הייאוש שואב הכוחות של באסטיאן. בהמשך הספר מסתבר משהו מדהים נוסף, לא רק פנטסטיקה, הנסיכה ובאסטיאן חולים, אלא:

כמו שבאסטיאן חולה גם העולם חולה. כמו שתיך-נאת-האן כותב: "בגלל שהעולם חולה אני חולה, בגלל שאנשים סובלים אני סובל"(10). התבגרותו של אנדה עברה עליו בצל עליית הנאציזם. אביו שהיה צייר סוראליסטי הוחרם על ידם. הוא עצמו ערק מהתגייסות לצבא הגרמני בגיל 16 והצטרף לתנועה אנטי-נאצית. קוהוט שהוא בן תקופתו כותב בהתייחסותו להרסנות הנאצית על המחיר המחריד של עולם נטול אמפתיה(11). אנדה לדעתי מתאר עולם חולה שבו ההרס הוא לא רק ההרס הפיזי הנורא אלא ההרס של רוח האדם. הלא-כלום מכרסם ברוחני ובמוסרי. הלא-כלום מזכיר הן בויזואליות שלו והן במהותו את העיוורון הלבן ב"על העיוורון" של סאראמגו(12). מרגש לחשוב כי גם אנדה וגם קוהוט למרות שעולמם וחייהם הושפעו ישירות מהנאציזם,נותרו בני אדם כה אופטימיים, אשר כתיבתם מעידה על הפוטנציאל האנושי ליצור עולם טוב יותר.
ספר המודפס בשני צבעים, מוכר ספרים עם שם מיוחד, לוחם עם דרקון מזל, ונסיכה ילדית או זולתיעצמי או הגורמים המרפאים
באלינט ממשיג אזור במינד שהוא מכנה אזור היצירה אזור אשר הכוח המאפיינו הינו הדחף ליצור ולהמציא.לטענתו כמובן שתופאות של יצירה אומנותית שייכות לאזור זה אך לדברי באלינט גם השלבים המוקדמים וההחלמה הספונטנית ממחלה,גופנית או נפשית שייכים לאזור היצירה! באלינט רואה את אזור היצירה כאזור של אחד בניגוד לאזור של התסביך האדיפלי שהינו אזור של שלושה ולאזור, ה Basic Fault שהינו של שניים(13). ניתן אולי לראותו כאזור של שנים שהם אחד: זולת וזולתעצמי..

ספר המודפס בשני צבעים-פונקצית זולת עצמי

באסטיאן לוקח ספר מחנות הספרים:


הוא מסתגר עם הספר בעליית הגג בבית ספרו ונכנס לסיפור שאינו נגמר תרתי משמע. זולתעצמי תורם ללכידות העצמי והוא יכול להיות קטע של מוזיקה, נוף ים, חתול או ספר. כמו שתיך-נאת-האן כותב: "גם פעמון יכול להיות בודהיסטווה"(14). צליל הפעמון החיצוני הנכון יכול להשמע בתוכינו להחזיר אותנו לעצמי האמיתי שלנו, להוביל לההארה . לכל מי מאיתנו שספרים מהווים זולתעצמי עבורו אנדה אומר:

התמורות שבאסטיאן עובר הן באמצעות הספר. בתחילה על ידי ליווי בקריאה של מעלליו של הגיבור אטריו בן העשר עליו מוטלת המשימה להציל את ממלכת פנטסטיקה, ובהמשך כאשר אטריו מגלה כי רק יצור אנושי יכול להושיע את הממלכה מסכנת החידלון המאיים להכחידה, באסטיאן נכנס לתוך "הסיפור שאינו נגמר" והופך גם הוא לגיבור בתוך ממלכת פנטסטיקה. הספר ובאסטיאן, עצמי וזולתעצמי ממוזגים בכוליות.הם שלובי הוויה נמצאים בinterbeing או בתרגום היפה שלה בשלובהיות. במילות הספר כשבאסטיאן שואל את האריה גורגרמן המוות רב הצבעים.

מוכר ספרים עם שם מיוחד-האחר המודיע
בעל חנות הספרים קארל קונראד קוריאנדר נמצא בתחילת הספר כדי לראות את באסטיאן במצוקתו, ואליו אף חוזר באסטיאן בסוף המסע הארוך, ילד כה שונה מהילד שהגיע בראשונה. לדעתי קארל קוריאנדר הוא מי שרענן קולקה מכנה "האחר המודיע"(9). ומה היא ההודעה? "ההודעה היא ההד המקדים לקיומו של העצמי המכונן על ידו". מר קוריאנדר מתבונן בילד עצוב העיניים, המבוהל והמתנשף שמגיע לחנותו, ורואה בו את הפוטנציאליות, לה הוא נותן מילים במפגש השני ביניהם.

כמו דברי האריה נתינת השם בוראת ,כן ראיתו של זולתעצמי מוציאה מהכח אל הפועל.
רמז ספרותי להיותו של מר קוריאנדר "האחר המודיע" טמון בשמו כמו ששמו של באסטיאן מורכב משלושה שמות המתחילים ב-B כן שמו של קוריאנדר מורכב משלושה שמות המתחילים ב-C.
פעמים רבות שומעים ממטופלים על ילדותם נעדרת האמפתיה. עם הורים שמתוך פגיעותם לא יכלו להיות זולתעצמי לילדיהם, עולה התהייה במפגש מה מאפשר למטופלים אלה להיות מי שהם היום מתוך ילדות שכזו? לא מעט פעמים מוזכר סבא מאיר פנים, שכנים מזמינים, מחנכת רואה... להרגשתי אלו "אנשים טובים באמצע הדרך" שכמו קוריאנדר עבור באסטיאן מהווים זולתיעצמי יקרי ערך לעצמי המתהווה של הילד. נוכחותם אולי צנועה לעיתים בכמותה אך עצומה באיכותה ובהשלכותיה. דבר שבא לידי ביטוי בחיוניות של ההזכרות בהם בטיפול.
לוחם עם דרקון מזל-יחסי זולת עצמי של תאומות
בחלקו הראשון של הספר נבחר אטריו משבט ירוקי העור הספרטאנים האמיצים והנדיבים לצאת למסע לחפש ריפוי למחלה המסכנת אנושות את פנטסטיקה ואת הנסיכה הילדית. הגיבור נדרש על פי הספר לצאת "…intothe unfathomable to look for the unknown הגדרה לא רעה לטיפול! אטריו מצטייר כילד רציני צנוע ושקול. הוא נחוש ואמיץ ביותר. אומץ (15)המתגלה לאורך הספר בנכונותו השלווה לסכן את חייו למען השליחות העמוקה שנטל על עצמו. לאטריו אין הורים והוא גודל ע"י כל השבט

במהלך הרפתקאותיו של אטריו עליו להתייצב מול המראה המתוארת כ"מאיימת מכל האיומים", כי היא מראה בה אתה רואה את העצמי האמיתי שלך. כשהוא מתבונן בא הוא רואה את באסטיאן ובאסטיאן רואה אותו.אטריו ובאסטיאן מחוברים דרך הדימיון הפנימי הרב ביניהם. אטריו מהווה זולתעצמי של תאומות הן בכך שהוא חולק עם באסטיאן את מסעו על פחדיו, והן כי הוא מהווה מודל היכול לפחדים אלו. בכתביו של קוהוט מקומו של הזולת העצמי של תאומות קטן יחסית, רק לקראת סוף דרכו בספרו" כיצד מרפאת האנליזה", הוא נותן ליחס זה מקום בעל ערך השווה למראה וההאדרה(16). בדיונים במהלך הלימודים של הכיתה שלנו עלתה מידי פעם ההצעה כי יחסי זולת עצמי של תאומות הם הבסיסיים ביותר, אולי אף קודמים למראה וההאדרה. נדמה לי שאנדה היה תומך בגישה זו. ניתן להיוכח בכך על ידי המקום המשמעותי ביותר שיש לאטריו בתהליך התגבשות העצמי של באסטיאן. כמו כן כאשר באסטיאן עצמו נכנס לתוך הסיפור,לקראת סוף דרכו במסלול המשאלות הוא עובר תהליך החלמה שמתחיל במשאלה:

ורק אחריה באה המשאלה הבאה:

המשאלה לתאומות קודמת למשאלה ל .mirroringכלומר ניתן להרהר ברעיון כי תאומות במובן של השתייכות למין האנושי, לשבט או קהילה הינה בסיסית, קודמת אף לצורך להראות ולקבלה או לצורך להתחברות עם אחר מאורך ומרגיע, והעדר החיבור האנושי יעורר אימה.
אטריו מגלם בהתנהלותו את האתיות של ההתייצבות האמפתית עבור הזולת, למשל בסיום הספר כאשר באסטיאן אינו יכול לחזור לעולמו כי לא סיים אף אחד מהסיפורים שהתחיל אנו קוראים: .
אטריו רוכב על פלקור, דרקון המזל, יצור של אויר, חום וחדווה טהורה. יצור קליל, השוחה באוויר כמו דג במים. במהלך משברים קשים מנשוא שאטריו עובר בדרכו המאיימת והמיוסרת, פלקור מפגין ביטחון קבוע שהכול יבוא על מקומו בשלום. אטריו שואל אותו נואשות הכיצד? ופעם אחרי פעם פלקור עונה בקולו שנשמע כמו פעמון מוזהב With luck"." פלקור האופטימיסט הנצחי מאיר את האופטימיות הטמונה הן בליבו של אנדה והן בגישות פסיכולוגיות המאמינות בחוזקו ובבריאותו האינהרנטית של האדם. להמחשה כשקוהוט נדרש להסביר מדוע מטופל שלו על אף ילדותו הקשה נשאר בריא ולא פסיכוטי הוא אומר(16):
נסיכה ילדית או יחסי זולתעצמי של האדרה.
השליטה של כל עולם הפנטסטיקה ה- childlike emperess מאופיינת על ידי מספר מאפיינים משמעותיים: היא נסיכה כלומר דמות מואדרת. האלמנט שלה נשי. כאשר באסטיאן נותן לה שם הוא קורא לה Moon child, כמו הלבנה הנקבית המחזורית המתחדשת כל פעם מחדש. והיא ילדית האמפתיה שלה היא גם אמפתיה של ילד. הנסיכה מקבלת את כל ברואיה ללא תנאי ובלי שיפוט.

המפגש עימה ממחיש את החוויה המכוננת בעלת העוצמה המיוחדת של להראות ע"י זולתעצמי של האדרה.

במהלך כל הסיפור מציינות הדמויות השונות והמשונות של פנטסטיקה את הקבלה נטולת השיפוט של נסיכתם. כאשר אטריו ובאסטיאן ביקורתיים או בולמים התנהגות כלשהי של אחת הדמויות המענה הוא כי הנסיכה מקבלת את כל ברואיה כפי שהם. קבלה זו היא זו המאפשרת לדעתי עושר כה עצום בממלכת פנטסטיקה. ניתן לחשוב מה היא יכולה לאפשר בעולמינו.
המסע הקשה מכל המסעות או משאלות וכישלונות או מהלך הטיפול
הנסיכה הילדית נותנת לבאסטיאן תכשיט. זה אותו תכשיט המיצג את כוחה ומגן על אטריו במסעו שלו. באסטיאן האנושי יכול לקרוא את הכתוב על גבו של התכשיט וקורא"".Do what youwish כך הוא יוצא לדרך למסע בעקבות המשאלות. חשבתי על האפשרות להרחבה האופטימית כל כך של כלל היסוד הפרוידיאני "תגיד את כל העולה על דעתך"(17). על האמונה שניתן לסמוך על משאלותיך להוביל אותך. ועל היכולת להתייצב עבור מטופלים מתוך עמדה בוטחת שכזו. עד מהרה אנו מגלים שכמו כל משימת חיים אמיתית או משימה טיפולית, ההליכה בעקבות המשאלות אינה פשוטה כלל ועיקר. כמו שאומר לבאסטיאן האריה רב ההוד גרוגראמאן המוות רב הצבעים"

דרך חווית הספר ניתן להבין את גודל האתגר של המסלול של מימוש העצמי הגרעיני של כל אחד מאיתנו. על פניו זה נתפס ככל כך פשוט ומיוחל לעשות את מה שליבינו חפץ אם רק יתאפשר, אך כמו שגורגמן אומר בהמשך "What do you know aboutwishs" גם הגילוי של מטרת הלב העמוקה וגם ההליכה בעקבותיה הם משימת חיים הדורשת כנות ונאמנות לאני האמיתי. תיאורים של מסעות טיפול ומסעות רוחניים, שאנו שותפים להם או אישית או בקריאה, ממחישים זאת בעוצמה.
בתחילת הדרך משאלותיו של הילד באסטיאן מעידות על צרכיו של האני הגרנדיוזי הארכאי. הוא שואף להיות הכי יפה, הכי מהיר, הכי חזק, הכי אמיץ, הכי ידוע וכך הלאה. .בהמשך בלב הספר מסעו של באסטיאן בעקבות המשאלות משתבש. זה בא לידי ביטוי ציורי וספרותי בכך שבתחילה הוא והפמליה שלו הולכים סחור סחור ואחר מכן באסטיאן כמעט מחריב את ליבה של פנטסטיקה. ניתן להבין את עוצמת שיבושי הדרך לא רק בקושי האינהרנטי לגלות את מסלול המשאלות הנכון כפי שרמז האריה, אלא גם בכשלים חמורים של זולתי העצמי שלו: הנסיכה לדעתי נכשלת בכך שהיא עוזבת אותו לבדו ולכן נואשותו למוצאה מחדש "

צריך לזכור כי באסטיאן כבר עבר טראומה של אובדן, כך שנטישת הנסיכה היא גם רהטראומטיזציה. אטריו,המודאג מהמחירים שבאסטיאן משלם ברגרסיה שהוא עובר, נכשל ברצונו לזרז דרך שלא ניתן לזרזה , באסטיאן חווה את יחסו כלפיו כבגידה השומטת את הקרקע מתחת לרגליו. כמו כולנו כמטפלים פעמים רבות, הנסיכה ואטריו פועלים מכוונה טובה, אך התנהגותם אינה אמפתית כלפי צרכיו העמוקים של באסטיאן. מבחינתו החוויה פוגעת והרסנית הוא מרגיש לבד זנוח פגוע ונעלב הוא מגיב בזעם נרקסיסטי(18) שבא לידי ביטוי בהתחברותו לאקסידה הקוסמת המרשעת שגרה בארמון היד הרואה, זעם שמוביל כמעט להרס של פנטסטיקה ולאובדן שלו. ע"פ וויניקוט הרגרסיה המיטיבה הפכה ל)Withdrawal 19). רק התמזגותו מחדש של הגיבור עם זולתי עצמי נכונים ומתקנים, אשר מחברים אותו למשאלות של העצמי הגרעיני שלו, מובילים בהמשך לריפוי המסומן בהגיעו למי החיים.
מפרלין יער הלילה עד למים של החיים או צורות והתמרות של נרקיסיזם או הישגי הטיפול.
חלקו הגדול של הסיפור שאינו נגמר כמו החלק הגדול של כתביו של קוהוט מוקדש להפצת העצמי. או במילים אחרות הריפוי הוא באזור של הצורות של הנרקיסיזם: המסע הטיפולי שבאסטיאן עובר, היותו נתון ביחס אמפתי עם זולתיעצמי כמו שתוארו מכוננן את העצמי שלו מילד חרד עם דימוי עצמי ירוד אנו רואים במהלך הספר ממשאלה למשאלה איך באסטיאן משתנה לנגד ענינו ובחזרו לעולמו מתואר

קוהוט מפרט את מטרות הטיפול ע"פ פסיכולוגית העצמי

יחסיו של באסטיאן עם אביו ומר קוריאנדר בסיומו של הספר מעידים על כך שבאסטיאן רכש בהדרגה את היכולת למגע אמפתי עם זולתיעצמי בשלים. בהתנהלותו אנו רואים כאמור גם את הנינוחות את הביטחון העצמי השקט והשינוי בדימוי הגופני שהוא חווה.
תוצר טיפול שלישי הוא המימוש של התוכנית הגרעינית של האדם באסטיאן שבתחילת הספר מתואר כיוצר של מילים סיפורים ועולמות הולך ומפציע ביכולתו במהלך הספר וכשאנו מגיעים לסיומו אומר מר קוריאנדר"

עד כה ליווינו את באסטיאן במה שניתן לכנות בשימוש במונחיו של קוהוט בתהליך הריפוי של "האדם הטרגי" אנו עוברים עם הספר את האיחוי של הילד השבור. אך גדולתו של ה"סיפור שאינו נגמר" הוא בזה שהוא אינו נגמר. לדעתי הוא מוביל גם למחוזות של מה שרענן קולקה מכנה "האדם המיסטי" ואני מצטטת "האדם המיסטי נוגע ביקום לא רק כברואו אלא כבוראו"(20). הספר ממחיש כיצד באסטיאן הוא הן ברואו והן בוראו של הסיפור שאינו נגמר. יונג מחלק את עולם היצירה האומנותית לשתי אופנויות אופנות פסיכולוגית ואופנות חזיונית. האופנות הפסיכולוגית עוסקת בכל טווח חוויותיו של האדם או בניסוחו של יונג " The psychological mode works with materials drawn from men's conscious lifewith crucial experiences, powerful emotions, suffering, passion, the staff ofhuman fate in general". האופנות החזיונית היא " ….a primordial experience whichsurpasses men's understanding… it arises from timeless depths". (21). לדעתי ה"סיפור שאינו נגמר" הוא יצירה אומנותית שמכילה את שתי האופנויות האלה ביחד, הפסיכולוגית והחזיונית. יתכן כי האופנות הראשונה של יונג עוסקת באזור הצורות באזור המימוש הפסיכולוגי של האדם, והאופנות החזיונית מובילה אותנו לאזור של ההתמרות. כי היא נובעת מהעל אישי. הפילוסוף קן וילבר מבחין בין רוחניות רדיקאלית ושורשית לבין רוחניות המיועדת רק לשפר להרגיע ולארגן את חיינו באופן טוב ובריא יותר. הוא טובע שני מושגים תרגום וטרנספורמציה. התרגום יוצר משמעות עבור העצמי הטרנספורמציה,שהיא הרוחניות הרדיקאלית, מאפשרת הליכה מעבר לעצמי. לטענתו"הדרך השניה- דרך הטרספורמציה- שונה במהותה. בדרך זו, תהליך התרגום עצמו מאותגר, נבחן, מעורער ולבסוף מפורק. אם בתרגום גלומה דרך חדשה שבא יכול ה'עצמי' לחשוב על העולם,הרי שבטרנספורמציה ה'עצמי' עצמו נחקר, נבחן ונלפת בגרון ונחנק למוות"(22). ואמנם בחלקו השני של הספר באסטיאן עובר תהליך של אובדן עצמי כדי לגלות את העצמי. כל מילוי של משאלה חדשה משכיחה ממנו חלק מהוויתו הקודמת עד אשר:

דוב אלבויים בספרו שיצא לאחרונה "מסע בחלל הפנוי" מתאר מסע נפשי רוחני שעבר.הוא כותב "הכניסה לעומק החלל הפנוי מתוארת פעמים רבות בספרות הקבלית והחסידית ככניסה למצב של עיבור בספרות חוכמה ובינה, האלוהיות או הנפשיות. זו היא נקודת המעבר בין ה"אין" ל"יש". האדם מתפשט מכול מלבושיו, חוזר למצבו הקיומי הראשוני ביותר, עוד בטרם העלה על עצמו תחפושות ודימויים שונים שמגבילים את חירותו: האדם כמו שב למצב הקדום שעדיין טמון בתוכו לגרעין אישיותו לשורש נשמתו(23).
במסע של איבוד עצמי ומציאת עצמו מחדש באסטיאן מגלה:
וכמו שהמחלה פושטת בכל, כן הריפוי:

קוהוט מציע חמש התמרות של נרקיסיזם: יצירתיות, אמפתיה ,הומור,קבלת החלופיות של החיים וחכמה(24). לדעתי אנדה מציע התמרה נוספת שהיא היכולת לאהוב. התגלית של באסטיאן ושל הספר היא האושר הצרוף הטמון ביכולת לאהוב. בכך שזו המשאלה האנושית העמוקה ביותר. ובכך שקבלה עצמית מלאה ואמיתית שלובה לחלוטין ביכולת לאהוב. להרגשתי זו התמרה שמאחדת מחדש את שני קווי ההתפתחות שקוהוט שרטט, קו ההתפתחות של אהבת אובייקט וקו ההתפתחות של נרקיסיזם לאחד. באסטיאן השותה ממי החיים מאופיין בחדווה ובקלילות המאפיינים את מימוש האני הגרעיני. המבוגר שהוא עתיד להיות מזכיר בסברו את המורים הרוחניים מהמזרח שהנזיר מתיהו מתאר לאביו הפילוסוף המערבי בדיאלוג ביניהם בספר "הנזיר והפילוסוף".מורים אשר מקרינים היעדר פער בין השקפת עולמם והתנהלותם בעולם(25).
נחש בהיר ונחש כהה המחזיק אחד את הזנב של השני ובכך יוצרים אובל או סופי ואין סופי.
ה"סיפור שאינו נגמר" נוגע בלב השאלה של הסופי המחזיק את האינסופי והאינסופי המחזיק את הסופי, באין סוף דרכים. כמו הנחשים, כמו הצורה האובאלית, וכמו שם הספר. הסיפור סופי ואינסופי כאחד. כאשר באסטיאן ומשאלתו להיות החכם מכולם מגיע למנזר הכוכבים של נזירי הידע, הוא נשאל ע"י ראשי המנזר שלושת מעמיקי הידע: אם האינטואיציה, אב החזון ובן ההיגיון, מהי פנטסטיקה.

כנזירים הוגים עמוקים הם לוקחים יום להתבוננות בתשובתו וחוזרים עם השאלה הבאה:

ועוד יממה.

בשלב זה, הנזירים מעמיקי הידע מבקשים לראות את האמת. בעזרת אבן קסומה שקיבל במהלך מסעו, באסטיאן מאפשר להם לראות את עליית הגג, שבו נמצא הספר ובו במפתיע שלוש חיות מפוחלצות שכול אחת מהן דומה לאחד משלושת הנזירים. הסיפור הוא גם סופי- סיפור בתוך ספר שממוקם במקום מסוים. אך הוא גם אינסופי- העתיד חוזר פה לתוך העבר שיצר אותו, והפנטזיה נכנסת לתוך המציאות ממנה היא יצאה. הסיפור שאינו נגמר הוא סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור, שגם אנו חלק ממנו ומאינסופיותו. הוא אינו נגמר כי כמו שאנדה מציין אין לפנטזיה גבולות, אין בה מגבלות של זמן או מקום. האין סופיות מודגשת בקומפלמנטריות של מה שיכול להיתפס כניגודים. הביטוי הדרמתי ביותר לכך היא ביחס בין פרילין יער החיים וגורגמאן המוות רב הצבעים:

ואיזו תובנה מרגשת פוטנציאלית טמונה כאן עבור הילד שאמו מתה.
הסיפור שאינו נגמר אומנם כתוב במילים שהן סופיות, אך הסופר מרמז על אינסופיותן של המילים בכותבו את הספר באכרוסטיכון. אנדה מרמז בכך על המיסטיקה של האותיות, כמותן מוגבלת אך הן בעלות כמות צירופים אינסופית. וכן גם שמות, פנטסטיקה תתקיים כאשר בני אדם יתנו לה שם כמו שמפורט בשיר של האורקל הדרומי

נתינת השם בוראת. גם אלוהים בורא בניתנת שם וגם אדם בגן עדן נותן שמות"ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה". אך גם נתינת השם הלינארית הזו נמצאת בתוך אינסופיות קסומה יותר, אין סופיות פותחת. השם כעצם מאפיין ובכך גם מזהה ומשייך אך גם מקבע ומגביל אך הפעולה של נתינת השם על ידי האחר הרואה פותחת אין סוף פוטנציאלים ובוראת. כמו שמגלה קוריאנדר בסיום הספר

אפילו שמו של הסופר מיכאל אנדה מכיל סופיות אנדה- סוף בגרמנית ואינסופיות מיכאל- המלאך הנוגע באינסוף האלוהי.
הסיפור האישי והסיפור הטיפולי של כולנו יכול להיות סגור מעגלי וחסר מוצא, ויכול להיות אינסופי כאשר אחד מתייצב עבור האחר כזולת עצמי המאפשר לו צמיחה ויצירתיות. או במילותיו של יהודה עמיחי "פתוח סגור פתוח.זה כל האדם"(26). הספר שלפנינו נוגע כאמור בפוטנציאליות האינסופית אך גם בסכנה של החנקתה ע"י הסופי. דוגמא מאלפת לכך מוצגת במעבר בין שני חלקי הספר. באסטיאן יודע כי עליו להיכנס לפנטסטיקה ע"י נתינת שם חדש לנסיכה, אך אינו עושה זאת בשל בושתו שהיא תראה אותו במשמניו ובעליבותו. כמו רבים פגיעותו הנרקסיסטית כה גדולה שהיא מעכבת אותו מפריצת גבולות העצמי מימוש העצמי והתייצבות בוראת בעולם. הנסיכה נוקטת צעד חמור והולכת לאיש הזקן של ההר.שנים אשר בפוטנציה יכולים להיות קומפלמנטריים אך המפגש גורם לקריסת היחסים ביניהם לסגירות וסופיות . המדרגות בדרך לאיש הזקן של ההר מזהירות את הנסיכה:


הזקן כותב ומספר כאחד את הסיפור, לא הסיפור שבאסטיאן מאמין שהוא הסיפור, אלא הסיפור שבאסטיאן כבר כלול בתוכו. כדי להציל את הממלכה ולהכריח את הילד לפרוץ מקפאונו הנסיכה מאיימת בסגירת הסופי את האינסופי. והזקן מספר את הסיפור במעגליות שיכולה להימשך לנצח נצחים.

אך למזלנו בסטיאן העז ונתן לנסיכה שם חדש, ופנטסטיקה חזרה לאינסופיותה. דרך מקסימה נוספת, לפרידה להיום, לאינסופיותה של פנטסטיקה, היא בכך שבמהלך הספר אנו פוגשים דמויות רבות מספור, שנכנסות ויוצאות מעלילותיו ודפיו. פעם אחר פעם, כשאנדה מזכיר את אחד מהגיבורים האלה, הוא מרמז להמשך עלילותיו אך אומר "But that is another story and shall be told another time" בערב הפתיחה של מחזור הלימודים שלכם גם אנו פותחים סיפור אחר שיסופר בזמן אחר. אני מאחלת לכולנו שזה יהיה סיפור מרגש מהנה ומשמעותי.

ספרות
1. Ende M., The neverending story. New York, Penguin Books, 1983.
2. באום פ., הקוסם מארץ עוץ.כפר מונש,עופרים,2001.
3. טולקין ג'.ר.ר., שר הטבעות הטרילוגיה. תל אביב, זמורה ביתן מודן, 1979.
4. טולקין ג'.ר.ר., ההוביט. תל אביב, זמורה ביתן מודן,1976.
5. אדמס ר., גבעת ווטרשיפ. תל אביב, זמורה ביתן מודן, 1976.
6. פולמן פ., חומריו האפלים הטרילוגיה. ירושלים, כתר, 1997.
7. הופ ד., אתה הקורא ואתה הנקרא – מסע לארץ פנטזיה. שיחות, ז'(3): 233 – 227, 1993.
8. Kohut H., Introspection, empathy and psychoanalysis. An examination of the releationshipbetween mode of observation and theory. J. Amer. Psychoanal. Assn. 7: 459-483, 1957.
9. קולקה ר. (2005) בין טראגיות לחמלה. בתוך: היינץ קוהוט, כיצד מרפאת האנליזה? תל אביב, עם עובד, 2005.
10. Nhat Hanh T., The heart of the Buddhasteaching. Transforming suffering into peace, joy and liberation. New York, Broadway Books, 1998.
11. Kohut H., Introspection, empathy and thesemi-circle of mental health. Internat. J. Psychoanal. 63: 395-406, 1982.
12. סאראמאגו ז., על העיוורון. תל אביב, הספריה החדשה, 2000.
13. BalintM., The basic fault. Therapeutic aspects of regression. London, TavistockPublications, 1968.
14. נאת האן ת. (1988) לב ההבנה. הארות על סוטרת הפראג'נאפאראמיטה. תל אביב, פראג, 2001.
15. קוהוט ה., על אומץ לב. בתוך: היינץ קוהוט, פסיכולוגיית-העצמי וחקר רוח אדם. הרהורים בגישה פסיכואנליטית חדשה. תל אביב, תולעת ספרים, 2007.
16. קוהוט ה. (1984) כיצד מרפאת האנליזה? תל אביב, עם עובד, 2005
17. Freud S., On beginning the treatment (further recommendations onthe technique of psychoanalysis). S.E., XII, 1913.
18. קוהוט ה. (1972) הרהורים על נרקיסיזם וזעם נרקיסיסטי. בתוך: היינץ קוהוט, פסיכולוגיית-העצמי וחקר רוח אדם. הרהורים בגישה פסיכואנליטית חדשה. תל אביב, תולעת ספרים, 2007.
19. Winnicott D.W. (1954) Withdrawal and regression in: Through pediatrics topsychoanalysis. pp. 255-261 London, Karnac Books, 1992.
20. קולקה ר. (2007) המימד הרוחני בפסיכואנליזה, תרומתה של פסיכולוגיית העצמי. הרצאה מתוך יום העיון לכבוד צאת ספרו של היינץ קוהוט, פסיכולוגיית העצמי וחקר רוח אדם.
21. JungC.G., The spirit in man, art, and literature. Princeton, Princeton UniversityPress, 1966.
22. ווילבר ק., רוחניות מהפכנית אמיתית. בתוך: שי טובאלי, בוקר טוב עולם. 20 מורים רוחניים על החיים ועל הארה. תל אביב, למשכל, 2003.
23. אלבוים ד., מסע בחלל הפנוי. תל אביב, עם עובד, 2007.
24. קוהוט ה. (1966) צורות ותמרות של נרקיסיזם. בתוך: היינץ קוהוט, פסיכולוגיית-העצמי וחקר רוח אדם. הרהורים בגישה פסיכואנליטית חדשה. תל אביב, תולעת ספרים, 2007.
25. רוול ז'., וריקאר מ., הנזיר והפילוסוף. הבודהיזם בימינו. תל אביב, חרגול, 1997.
26. עמיחי י., פתוח סגור פתוח. ירושלים, שוקן, 1998.

 

 

 
רשימת תפוצה
לקבלת חומר ועדכונים מפעילות האיגוד, מלא את הדו”אל שלך ושלח
ליצירת קשר 
050-5419907, email
או השאר פרטיך ונחזור אליך

 
                                                                                                                                ת.ד. 115, משגב דב 7686700. טלפון: 050-541-9907  דוא"ל: elinoarx@netvision.net.il

Header images: Jean Metzinger, 1907, Paysage coloré aux oiseaux aquatique,oil on canvas, 74 x 99 cm, Musée d’Art Moderne de la Ville de Paris
________________________________________________________________________________________________________________________________________________

עיצוב: יונה קדרון - גרפיקלי | הקמה: סטודיו רותם-בר: rotembarstudio.com
לייבסיטי - בניית אתרים